משנה: אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִן הַנִּישּׂוּאִין מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין מִן הָאֵירוּסִין לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
בין מן הנשואין. שהיא מוכרת למזונות מוכרת שלא בב''ד כלומר שלא בב''ד מומחין ומ''מ צריכה למכור בפני שלשה שיהיו בקיאין בשומת קרקע:
מתני' בין מן האירוסין. שאין לה מזונות ומוכרת לכתובה:
ר''ש אומר מן הנשואין. שהיא מוכרת למזונות מוכרת שלא בב''ד שאי אפשר לה להיות יושב' ומתענה עד שיזדקקו לה ב''ד אבל מן האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה לא תמכור אלא בב''ד ואין הלכה כר''ש:
רַב אָמַר. הַמֵּת אָמַר. אַל תְּקַבְּרוּנִי. נִקְבַּר בִּצְדָקָה. רִבִּי אִימִּי בְעָא. וְכִי עָלָת עַל דַּעְתָּךְ שֶׁיְּהוּ אֲחֵרִים מִתְפַּרְנְסִין מִשֶּׁלּוֹ וְהוּא נִקְבַּר בִּצְדָקָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יוֹרְשֵׁיהָ הַיּוֹרְשִׁין כְתוּבָּתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁיָּֽרְשׁוּ קַרְקַע. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הִנִּיחַ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּשְׁטָרוֹת וּמְטַלְטְלִין. כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה וַהֲלָהּ נִקְבַּר בִּצְדָקָה. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם וְתָפַס. הָא אִם לֹא קָדַם וְתָפַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. פָּתַר לֵיהּ בְּאוֹמֵר. קִבְרוּנִי. כְּהָדָא דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַבָּנִין. נִקְבַּר הַמֵּת וְלֹא אָמַר. קִבְרוּנִי. אַף עַל פִּי שֶׁקָּֽדְמוּ אֲחֵרִים וְתָֽפְשׂוּ מוֹצִיאִין מִיָּדָן. בְּשֶׁתָּֽפְסוּ קַרְקַע. וְהָא דְאַתְּ אָמַר. מוֹצִיאִין מִיָּדָן. בְּשֶׁתָּפַס קַרְקַע. אֲבָל בְּשֶׁתָּֽפְסוּ 61b מְטַלְטְלִין אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. בְּמִלְוֶה בְעֵדִים. אֲבָל בְּמִלְוֶה בִשְׁטָר בֵּין שֶׁתָּֽפְסוּ קַרְקַע בֶּין שֶׁתָּֽפְסוּ מְטַלְטְלִין אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר רַב הוּנָא. עָשׂוּ דִבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן. וְהוּא שֶמֵּת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. הָא הִבְרִיא לֹא. וּבִמְסַיַיֵם וְאוֹמֵר. תְּנוּ שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. אָמַר. תְּנוּ שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. כְּמִי שֶׁסִּייֵם. אוֹ עַד שֶיֹּאמַר. חֶצְייָהּ בַּצָּפוֹן וְחֶצְייָהּ בַּדָּרוֹם. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. אָמַר שָֽׂרְפוּנִי וְעִבְדוּ בִי עֲבוֹדָה וּתְנוּ חֲצִי שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. אִם אֵין שׂוֹרְפִין אֵין נוֹתְנִין. רִבִּי חַגַּיי בְעָא. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר. יָזוּנוּ בְנוֹתַיי. בְּלֹא כָךְ אֵין בְּנוֹתָיו נִיזּוֹנוֹת. לֹא צוּרְכָא דְלֹא. מָהוּ שֶׁיִּזּוֹנִי מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין וּמָהוּ שֶׁיִּזּוֹנִי מִן הַמְטַלְטְלִין. רִבִּי יוּדָן ברח לנוי אָתָא עוֹבְדָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר. יִינָֽתֵנוּ אוֹתִיּוֹתָיו לִפְלוֹנִי. אָמַר לֵיהּ. אֵין שְׁכִיב מְרַע מְזַכֶּה אֶלָּא בִדְבָרִים שֶׁהֵן נִקְנִין אוֹ בִשְׁטָר אוֹ בִמְשִׁיכָה. וְאֵילּוּ נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה וּבִשְׁטָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. סְפִינָה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. סְפִינָה וְאוֹתִיּוֹת נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה וּבִשְׁטָר. כָּתַב וְלֹא מָשַׁךְ מָשַׁךְ וְלֹא כָתַב לֹא עָשָׂה כְלוּם עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וְיִמְשׁוֹךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
שכיב מרע שאמר יזונו בנותיי. מנכסיי מהו ומתמה הש''ס בלא כך אין בנותיו ניזונות הא מתנאי כתובה הוא:
לא צריכא דלא וכו'. לא צריכא הא דקא מיבעיא לן אלא מהו שיזונו אף מן המשועבדין משום דקי''ל אין מוציאין למזון האשה והבנות מן המשועבדין ואם אמרינן מכח צוואתו ייפה כחן שיזונו אף מן המשועבדין:
ומהו שיזונו מן המטלטלין. דקי''ל מדינא דגמרא אין הכתובה ולא תנאי כתובה נגבית מן המטלטלין ומהו דנימא שייפה כחן שיזונו אף מהמטלטלין:
לנוי. שם מקום והיה שם ר' יוסי:
אותיותיו. שטרותיו לפלוני דבבריא קי''ל דאין שטרות נקנין אלא בכתיבה ומסירה ובשכ''מ מהו אם אמרינן נמי לענין זה דברי שכ''מ ככתובין ומסורין הן:
אין שכ''מ מזכה אלא בדברים שהן נקנין. בבריא או בשטר או במשיכה לאפוקי אלו שטרות שהן נקנין במשיכה ובשטר דוקא. אבל בבבלי פ' מי שמת דף קנ''א קאמר התם גבי מלוגא דשטרי דבשכ''מ אע''פ שלא ימשך קנה:
כהדא דתני. בתוספתא ומייתי לה בבבלי פ' המוכר את הספינה דף ע''ו:
אמר תנו חצי וכו' גרסי'. בעיא היא אם סגי בהא דאמר תנו חצי שדה פ' והוי דבר מסויים או עד שיאמר חצייה וכו' כלומר עד שיסיים לו גם חצי:
שרפוני. עשו עלי שריפה או עבדו עלי עבודה פלונית ותנו חצי שדה לפלוני מהו אם אמרינן דהוי כתולה מתנתו בדבר אם יקיימו וה התנאי נותנין ואם לאו אין נותנין או דילמא דכה''ג לא הוי כתולה בדבר דלא שייכא מתנה לפלוני בדבר זה אלא כמצוה שני דברים הוא עשו עלי שרפה וגם תתנו ואע''פ שאין שורפין נותנין ולא איפשיטא:
אל תקברוני. מנכסיי שומעין לו ונקבר מן הנדקה:
וכי עלת על דעתך. שיניח ליורשיו נכסים שיהיו מתפרנסין משלו והוא נקבר מן הצדקה בתמיה אלא אין שומעין לו דלאו כל כמיני' שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור וכן מסיק לרב מתנה בבבלי פ' נערה דף מ''ח:
יורשי' היורשין כתובתה חייבין בקבורתה. וה''נ יורשיו יהו חייבין וקשיא לרב:
פתר לה. רב למתני' בשירשו קרקע ולפיכך חייבין בקבורתה והא דאמר רב בשלא הניח אלא מטלטלין והילכך זכו בהן היורשין:
מפני שקדם ותפס. וטעמ' שקדם ותפס הא לאו הכי מוציאין מידן לקבורה וקשי' לרב דהא קתני נמי מטלטלין:
פתר לה. להבריית' דמיירי באומר קברוני מנכסיי:
כהדא. והא אכתי קשי' מן הדא דאמר ר' יוסי בשם רבנן דאפי' לא אמר קברוני מוציאין מידן ואע''פ שקדמו ותפסו ומשני התם בשתפסו קרקע שהחזיקו בקרקע והילכך מוציאין מידן ואפי' לא אמר קברוני והאי ברייתא דלעיל מיירי באומר קברוני והילכך במטלטלי אם לא תפסו מוציאין מהן לקבורה ואם תפסו אין מוציאין מידם והא דרב באומר אל תקברוני והילכך אפי' לא תפסו אין מוציאין אלא נקבר מן הצדקה:
והא דאת אמר כו'. אסוקי מילתא היא הא דאמרינן בשלא אמר קברוני דוקא בשתפס קרקע מוציאין אבל תפסו מטלטלין אין מוציאין היינו דוקא במלוה בעדים אם הב''ח שתפס לא היה אלא מלוה ע''פ אבל אם היה מלוה בשטר אפי' תפס מטלטלין אין מוציאין מידו:
דאמר ר' אבא. אדלעיל קאי דטעמא אם אמר אל תקברוני שומעין לו דאמר ר' אבא עשו דברי שכ''מ כבריא שכתב ונתן דקי''ל דברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמו:
והוא שמת מאותו חולי. דוקא אם מת מאותו חולי שצוה הא הבריא אפי' אח''כ מת לא כדאמרי' בפ' מי שמת דמתנת שכ''מ אם עמד חוזר אבל אם לא הבריא אפי' ניתק מחולי לחולי ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת כדאמרינן בגיטין פ' מי שאחזו:
ובמסיים. ודוקא באומר דבר מסויים שאמר תנו שדה פ' לפלוני:
כהדא דתני. קושיא היא דהא תני בתוספתא והבאתי' בריש פירקין דלעיל והכי איתא התם מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצאה עליו כתובת אשה ובעל חוב כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה:
הלכה: אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין כול'. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בִּמְזוֹנוֹת הַדָּבָר תָּלוּי. פָּסַק לָזוּן מִן הָאֵירוּסִין מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. פָּסַק לָזוּן מִן הַנִּישּׂוּאִין לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חַס הוּא אָדָם עַל כְּבוֹד אַלְמָנָתוֹ בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מיסבר סבר ר''ש. כלומר לטעמא דר''ש דסבר במזונות הדבר תלוי וכל שיש לה מזונות מוכרת שלא בב''ד והילכך אם פסק עמה לזון מן האירוסין מוכרת שלא בב''ד:
פסק שלא לזון מן הנשואין גרסי'. וכן בנשואין אם פסק עמה שלא לזון אותה לא תמכור אלא בב''ד דבמזונות הדבר תלוי:
דברי חכמים כלומר ומה טעם לדברי חכמים דלא מחלקין בין מן האירוסין למן הנשואין וקאמר ר' אחא דה''ט מפני שחס על כבוד אלמנתו בין שהיא מן האירוסין בין מן הנשואין ואין אדם רוצה שתתבזה אלמנתו בב''ד. וכן אמר ר' יוחנן ה''ט בבבלי דף צ''ז:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמּוֹחֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ לִיתוֹמִים נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלָּהֶן. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה שֶׁמָּא אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. בְּרַם הָכָא לֹא דַיֶיךָ שֶׁמָּֽחְלָה לִיתוֹמִין כְּתוּבָּתָהּ אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהַבְרִיחָהּ מִמְּזוֹנוֹתֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
המוחלת כתובתה ליתומים. אע''פ כן היא ניזונת משלהם:
וקשיא. לן עלה אילו אשה שאין לה כתובה שמא יש לה מזונות בתמיה דהא כל שאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה ומשני ודאי בעלמא אשה שאין לה כתובה אין לה מזונות:
ברם הכא לא דייך וכו' להבריחה ממזונותיה. בתמיה דאין לך משיב רעה תחת טובה מזה והילכך ניזונת משלהן:
משנה: מָֽכְרָה כְתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ נָֽתְנָה כְתוּבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ לֹא תִמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין וְכוֹתֶבֶת לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי. וּגְרוּשָׁה לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מכרה כתובת'. מנה ומאתים:
לא תמכור את השאר. התוספ' אלא בב''ד ור''ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב''ד אלא למזונו' וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות:
וחכ''א מוכרת היא. לכתובה ואפילו לפרקים ואע''פ כן מוכרת היא בנתיים למזונות שאע''פ שגבתה מקצת כתובה לא אבדה מזונותיה:
וגרושה לא תמכור. לכתובה אלא בב''ד דטעמא מאי אמור רבנן אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב''ד לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב''ד וגרושה לא איכפת ליה והלכה כחכמים:
אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בַּתְּחִילָּה מוֹכְרִין מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ מָזוֹן ל̇ יוֹם. וְיִמְכְּרוּ מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. שֶׁלֹּא לְהוֹרַע כֹּחָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְיִתְּנוּ לָהּ מָזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה חַב לִיתוֹמִים. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אַלְמָנָה שֶׁתָּֽפְסָה אֲפִילוּ אֶלֶף זוּז לִמְזוֹנוֹתֶיהָ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ. מָהוּ מֵימַר לָךְ. הֲוִי מַה בְּיָדַיִךְ. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי מָנָא אָֽמְרִין לָהּ. הֲוִי מַה בְּיָדַיִךְ. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִישָּׁבַע בַּסּוֹף אֲפִילוּ מַה בְיָדַיִךְ אָֽמְרִין לָהּ. תְּהִי.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מילתא באפי נפשה היא דמפרש טעמא להא דאמרינן בתחלה מוכרין לי''ב חדש ונותנין לל' יום:
וימכרו מזון שלשים יום. ולמה אמרו לי''ב חדש ימכרו כל ל' יום ויתנו לה:
שלא להורע כחה של אשה. שמא בתוך כך יפסידו היתומים הנכסי' או ימכרו לצרכן:
ויתנו לה מזון י''ב חדש. יתנו לה כל המעות של מזון י''ב חדש ביחד:
אם אומר את כן נמצאת חב ליתומים. דשמא תנשא בתוך הזמן ולא יוכלו אח''כ להוציא מידה. ובבבלי מסיק הלכתא מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום:
כהדא דתני. שאם תפסה ממון הרבה אין מוציאין מידה:
מהו מימר לה חוי מה בידך. כלו' אע''פ שאין מוציאין מידה מה שתפסה מהו אם אומרים לה הראינו מה שיש בידך כדי שנחשוב עמך כמה הוצאת למזונותיך:
מכיון שהיא עתידה לישבע בסוף. כשתגבה כתובתה אפילו מה בידך אמרין לה תהי כלומר תהי תחת ידך ולא אמרינן לה חוי שהרי בלאו הכי צריכה לישבע:
רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא. אַלְמָנָה שֶׁעָשָׂת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁלֹּא לִתְבּוֹעַ מְזוֹנוֹתֶיהָ אָֽבְדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ דְּאִינּוּן תַּלְתֵּי יַרְחַייָא. בִּשֶׁלֹּא לִלְוֹת. אֲבָל אִם לָֽוְתָה גּוֹבָה. בְּשֶׁאֵין בְּיָדֶיהָ מַשְׁכּוֹן. אֲבָל אִם יֵשׁ בְּיָדֶיהָ מַשְׁכּוֹן אֲפִילוּ לֹא לָֽוְותָה גּוֹבָה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ. בַּתְּחִילָּה מוֹכְרִין מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. וְנוֹתְנִין לָהּ מָזוֹן לֹ יוֹם. בְּסוֹף לֹ יוֹם הֶן אָֽמְרִים. נָתַנּוּ. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נָטַלְתִּי. ייָבוֹא כְהָדָא. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לוֹוֶה מִמֶּנָּהּ יֹבֹ אֶלֶף לְשָׁנָה לִהְיוֹת מַעֲלֶה לָהּ מִדֵּינָר זָהָב לַחוֹדֶשׁ. פְּשִׁיטָה חוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן נָתַן וְחוֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן לֹא נָתַן. יָמִים שֶׁבֵּנְתַייִם זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ. הָא בַתְּחִילָּה לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
חדש האחרון. כלומר חדש שלא בא עדיין ודאי לא נתן דאין הלוה נאמן לומר פרעתי קודם הזמן:
ימים שבנתיים זו היא שאמרו. כלומר על הימים שלמפרע וקרי להו ימים שבנתיים שהן משעה שלוה עד שעת התביעה ובהן שייך שפיר לומר אם נולד הספק והתביעה ביניהן על מי להביא ראיה הא בתחלה כלומר שאומר שנתן לה בתחלה על להבא פשיטא דלא נאמן כדאמרן ועליו להביא ראיה וכן במזונו' האלמנה:
פשיטא חדש הראשון כו'. כלומר אם יש הכחשה ביניהם הוא אומר נתן והיא אומרת לא נטלתי פשיטא הוא דאמרי' נתן:
בסוף שלשים יום. אם נולדה הכחש' ביניהן היורשין אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי מאי ועל מי להביא ראיה וקאמר דאתייא כהא דאמר רבי אבהו בשם ר''י כו':
זו היא שאמרו בתחילה כו'. כלומר דאמרינן דנותנין לה מזון שלשים יום כדמפרש טעמא לקמן והילכך אם לא תבעה שנים וג' חדשים אבדה מזונותיה למפרע:
בשאין בידיה משכון. הוא דאיבדה אבל אם תפסה משכון בתוך הזמן גובה אבל לאחר הזמן כבר מדין מחילה נגעו בה ואין תפיסתה כלום:
בשלא ללות. בשלא לותה למזונות בתוך אותו הזמן אבל אם לותה גובה:
אבדה מזונותיה דאינון תלתי ירחייא. אבדה מזונות של אלו ג' חדשים שעברו משום דאמרינן מדלא תבעה ודאי מחלה ואין לה מזונות אלא משעת התביעה:
שנים וג' חדשים שלא לתבוע מזונותיה. ובבבלי ריש פירקין קאמר שנים וג' שנים וכדמוקי התם שנים לעניה ושלש לעשירה:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הַתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בְּבֵית דִין אִיבְּדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּבִלְבַד מִן הַשּׁוֹפִי. הָא מֵאוֹנֶס לֹא. כְּהָדָא אַרְמַלְתָּא דְּרִבִי אַבְדִּימוֹס דְּמוֹזְבָה. אָֽמְרוּ לָיהּ. רִבִּי בָּא בַר כֹּהֶן בְּעֵי לֵיךְ. תָּֽבְעָה פֶרְנֶה. אוֹבְדַת מְזוֹנוֹתֶיהָ. 62a מִן דְּאִיתְיָֽדְעִין מִילַּייָא אַעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְחָֽזְרָה לִמְזוֹנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מן דאתידעין מילייא. משנתודע הדבר שע''פ ערמה ותחבולה נעשה הדבר ושאלו לרבי יוסי ואמר שתחזור למזונותיה שהרי לא מדעתה תבעה:
כהדא ארמלתא דר''א רמו בה. היורשין עשו ערמה ואמרו לה רבי בא בר כהן רוצה להשיאך ותבעה כתובתה בב''ד ואבדה מזונותיה:
הא מאונס. אם תבעה כתובה ע''פ אונס לא אבדה מזונות:
ובלבד מן השופי. שתובעת מדעתה ומרצונה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source